לקראת ארוחת בוקר אני מפצח את המקדמיה עם אבן גדולה.
אבא שלי החמוד אוסף אותם מהעץ שלו ומניח להם להתייבש במרפסת.
כשאני בא לבקר אני לוקח כמה.
יש רגע מסוים שבו הן מספיק יבשות ואם אני מכה במדויק- המקדמיה תצא שלמה ולא מפוררת.
ואז אני נוגס.
גם בטיפול אני שואל- מה התנאים שבהם אני פוגש אותך.
כמה מוכנות יש לך לשינוי.
איזה מילה, התערבות, הצעה תתאים ממש עכשיו כדי שה"אגוז" יצא בשלמותו ולא יתפורר.
אבל כאן זה יותר מורכב. גם אני וגם הנך יוצרים את התנאים בשבילך.
בוא/י נבדוק מה התנאים המקדימים שיאפשרו לך לעשות עבודה משמעותית.
לנשום, לעצור, לארגן את הגוף על הכורסה.
לפנות מרחב לעצמך.
לראות עיניים ,להרגיש שיש כאן מישהו שממש מכיר ומקשיב.
איך חום החדר? איך התאורה?
יופי, זו ההתחלה. ועכשיו למנה העיקרית.
מתוך מקום שקט צומח נושא משמעותי.
ואתה משתף. אני יכול להגיב במילה, בשאלה, בהצעה להתנסות.
הקליפה יכולה לרדת לאט והתוכן שמתחת מתגלה.
אבל זה לא תמיד קל.
לפעמים המילה שלי, או ההצעה שלי אינן מדויקות לך.
האגוז קצת מתפורר בקצה…
מה שיקרה עכשיו משמעותי אפילו יותר- האם אתה תוכלי לספר מה לא היה מדויק?
מה חסר עכשיו כדי להמשיך לעומק?
רגעים כאלה שבהם יש פגיעות שמדוברת בינינו הם רגעים מצמיחים ביותר!
לאורך החיים תמיד היה מישהו שלא דייק איתי.
כילד, בעיקר, קשה לומר להורה או מבוגר שהוא לא דייק בתגובתו.
במקום לומר הילד לוקח את זה על עצמו: "אני לא בסדר במשהו".
אבל עכשיו בטיפול, יש כוחות לומר למטפל שמוכן לשמוע.
כשאת/ה מפנה את תשומת לבי לאי דיוק שלי מתחילה צמיחה שלך (וגם שלי).
את/ה לא אגוז מקדמיה. יש לך כוחות ואפשרות לצמוח מתוך אי דיוק!
לפגישת הכרות ב50% הנחה התקשרו 052-805-9945 או במייל.
לנסות את זה בבית
קחו לעצמכם דקה וחשבו על מפגש שבו לא היה מענה מדויק לצורך שעלה בכםן
מה מנע מכםן לבקש או להצהיר על אי הדיוק?
איך היית מרגיש/ה אילו דיברת על הצורך?
