תרפיית הגשטאלט

הגשטאלט היא גישה לפסיכותרפיה אנושית, תומכת, מפתיעה, יצירתית ובעיקר עושה את העבודה הטיפולית ולא הולכת שנים מסביב.
תרפיית הגשטאלט הוא גישה טיפולית ותיקה, ענפה ומבוססת ויחד עם זאת ממשיכה להתפתח לכיוונים חדשים.
הגישה פותחה בשנות החמישים של המאה ה-20 על ידי פרדריק (פריץ) פרלס– פסיכיאטר ופסיכותרפיסט יהודי גרמני, אשתו לאורה פרלס ופול גודמן. פרלס מרד בגישה הפסיכואנאלטית שהייתה שלטת אז. הוא היה אדם צבעוני, יצירתי וייצרי. כיום יש מכוני גשטאלט רבים בעולם והגישה מקבלת מקום של כבוד.

גשטאלט- לתפור חליפה במיוחד בשבילך

גישת הגשטאלט היא גישה הומניסטית המאמינה ביכולת של האדם לבחור ולקחת אחריות על חייו.
כמה עקרונות חשובים:

Go into your senses

הדגש בגשטאלט הוא על החוויה הייחודית של המטופל. ללא תיווך וללא פירוש על פי אמות מידה חיצוניות. אני כמטפל מתעניין בדרך הייחודית שבה חווה המטופל את עצמו, את הסביבה וכל אובייקט אחר הקיים בתודעה שלו.
לרוב אני לא מציע פרשנות לדברים אלא בודק את המשמעות הייחודית שהמטופל מעניק במגוון זויות.
מחקרים רבים הוכיחו כי פסיכותרפיה הופכת יעילה יותר כאשר החוויה הגופנית היא חלק מהתהליך ולכן אני מעודד את המטופל לחבר את מחשבותיו ורגשותיו לחוויה הגופנית.

התהליך והתוכן רוקדים ביחד

תהליך=האיך. תוכן=המה. במפגש הטיפולי- אני אומר את מה שאני רואה, את הנגלה לעיין: "אני שומע שקולך נעשה שקט יותר כאשר התחלת לדבר על אבא שלך. נסי לראות איך זה קורה. מה קורה לך עכשיו? מה הרגש? מה התחושה? המחשבה?" הדגש על התהליך של כאן ועכשיו אינו מוחק את האפשרות לגעת בתוכן שהמטופל מביא. המיקוד בכאן ועכשיו מחייה את ההיסטוריה, בתוך היחסים של מטפל ומטופל.

הסוד שבדיאלוג

בובר טען שבעזרת דיאלוג אוטנטי בין אדם לאדם אחר ניתן לפגוש את האלוהי שבאחר. בגשטאלט הדיאלוג הוא מהותי ומתרחש במספר רמות. דיאלוג בין האדם לחלקי הנפש שלו, דיאלוג מטופל-מטפל. ברמה התוך אישית- הדגש הוא שיש כאן עבודת חלקים-איני רוצה לפסול חלקים בתוך הנפש של המטופל. אני מציע למטופל שחלקיו השונים ישוחחו ביניהם. יכירו אחד את השני ויתנו מרחב לבחירה לא מתוך הרס חלק כזה או אחר. הדיאלוג היא מכבד, קשוב, שוויוני. הגישה גורסת שמתוך דיאלוג כזה האדם ירחיב את המודעות שלו, ייגע בתבניות מגבילות וכך יוכל לשנות ולבחור מה יעיל יותר בשבילו.

הוליזם- זה לא ניו אייג'

בגישת הגשטאלט קיים דגש על עבודה עם גוף, רגש, מחשבות. רק התמונה המלאה של האדם תביא להבנה ואפשרות צמיחה. השלם גדול מסכום חלקיו. כמו כן לא ניתן להפריד את האדם מההקשר או מהשדה שבו הוא חי. מטופל עשוי לפעול ולהגיב בצורה שונה מהותית בכל מצב בחייו. בטיפול ננסה לזהות מתי הוא פועל בדרכים שונות. מה מקורות התמיכה שלו ומה מקורות התמיכה העצמית שלו. אדם שלם יותר הוא אדם היכול יותר ויותר להכיר ולהישען על מקורות התמיכה העצמיים שלו וביחד עם זאת ליצור קשר.

דמות ורקע

במהלך המפגש הטיפולי אני חותר לזיהוי וחידוד הדמות (הנושא המרכזי) על פני הרקע. כאשר מטופל מביא מספר נושאים המטרה תהיה בקשיבות לבחור את הנושא הבולט בשבילו. זאת מתוך תפיסה שנושא זה הוא הנוכח כרגע וטומן בחובו אנרגיה לחקירה ופעולה. כאשר הדמות תתחדד המטפל יכול להציע התנסות חוויתית אשר תפתח אפשרות למודעות מעמיקה.

אין מה להסתיר- על פתיחות המטפל

בגישת הגשטאלט המטפל חשוף יחסית ומוכן לפגוש את המטופל בגובה העיניים, במידה וזה משרת את המטופל. הדבר המשמעותי ביותר מתרחש בנקודת המפגש בין מטפל ומטופל. נקודת מפגש זו היא מהווה הצצה ליחסים אחרים של המטופל בחייו. נבחן בטיפול כיצד המטופל חוסם או פותח את אפשרות המפגש הזה. האם על ידי השלכה, הסחה, הפנמה, או באופן אחר. אלו אינן הגנות אלא הסתגלות יצירתית שאולי כרגע כבר לא פועלת למען המטופל ואלי כדאי לבחור לשנות אותה. אם המטפל יישאר מחוץ לנקודת המפגש- לא ייוצר משהו אוטנטי בטיפול.