מקסים מקסים. הכל ירוק טרי עכשיו.
אתמול נסעתי חזרה מהגליל ומיליוני נבטים ששכחו להשתמש במטריה ואחר כך השתזפו כמה ימים, יוצרים מרבד ירקרק מרנין. וזה עוד אחרי היובש הקשה והשרפות. אז הלב שלי מתרחב לו.
אם אשאיל את זה לפסיכותרפיה או לגופנפש שלנו, אומר שהירוק או אולי היופי, הרעננות, הקלילות והיא נהדרת. זה כל- כך אנושי לרצות שיהיה לי נעים וירוק בלב. אבל במציאות אני פוגש גם צבע חום, יובש, בוץ, קור. יש הכל. והנה זה קרה- אני ממשיך לנסוע דרומה ורואה את השחור המזעזע של השרפה ליד זכרון יעקב. והאוטומט הוא..אתם כבר יודעים.
אז כשמגיע אלי אדם יקר או אשה יקרה לטיפול עם משהו איכסי כזה, שרוף בריח לא משהו, אני לא ממהר לנסות לתקן ולהסתיר. בוא נתבונן. נראה מה יש כאן במשבר הזה, באבל הזה. בכאב הזה בבית החזה. בואי נתבונן היטב ונראה שזה רק חלק בתוכי שאפשר לתת לו מקום בלי להיות מוצף ממנו. ונוקיר את החלקים הירקרקים בלי למסגר אותם או להפוך אותם לסטרילים. ואז יכול להתקיים דיאלוג אמיתי בין החלקים. כמו ביין ויאנג- יש שחור בירוק וירוק בשחור והם משלימים ולא משתלטים או מוחקים הדדית.
וכן, יש דרך לעשות זאת בעזרת הפסיכותרפיה. בגובה העיניים, בדיאלוג, באנושיות ובמקצועיות. להתמלא בגם וגם ולא באו או.
אני אוהב להשאיל את המיכל שלי לכל דורש/ת. מוזמניםנות מאוד.
