תאר/י לך שיום אחד היית לוקח את האף שלי ומדביק על האף שלך.
מה היה קורה?
היו קורים 2 דברים עיקריים:
כשהייתי מסתכל עליך- הייתי רואה שיש לך אף חדש ושונה. את האף המקורי שלך בטוח לא הייתי רואה
הדבר השני הוא שלי עצמי- היה חסר אף!
למה הדבר דומה?
לתהליך לא מודע הנקרא השלכה. משהו שקורה לנו כל הזמן. יש סיכוי שאם נהיה מודעים לו- נוכל לחיות חיים מלאים יותר. כי האף יחזור להיות שלנו. ולא משנה אם הוא יפה או מכוער בעיננו,
הוא שלנו.
השלכה יכולה להיות לא מזיקה וגם מאוד הרסנית
לא מזיקה מאוד: כאשר אני נוסע מאחורי מכונית וברמזור הנהג מוציא את המאפרה עם הבדלים המעושנים וזורק על הכביש. ואני אומר לעצמי: איזה חרא הוא. אנשים כאלה הורסים את המדינה, לא לוקח שום אחריות על הזבל שלו, פשוט דוחה.
מה קורה כאן?יש לי הנחות מעולמי הפנימי ואני משליך אותן עליו.
אבל רגע..קרה שגם אני זרקתי זבל איפשהו? במקום ציבורי? אפילו משהו קטן? קרה שאני לא התחשבתי ופגעתי במרחב הציבורי. למשל דיברתי בנייד=ברכבת. אבל יותר קל לי להשליך. "איזה אדם חרא". למעשה אני רואה שם את עצמי. אבל- לא לוקח בעלות על ה"אף" הזה.
האם זה מזיק? קצת. אין לי קשר למשליך הבדלים. אבל ביחסים בינאישיים קרובים זה עלול להיות הרסני.
למשל: נאמר שהייתה לי בחינה חשובה אתמול. למדתי כל-כך קשה חודש וחצי, כבר עברו 24 שעות והחבר הכי טוב שלי עדיין לא התקשר לשאול איך היה. ואני מתחיל לרתוח מזעם. אבל אם יש לי עניין עם כעס- שזה דבר מפחיד ואולי אסור לי לכעוס על אדם קרוב, אני עלול להשליך: כלומר לחשוב שהחבר בוודאי כועס עלי ולכן לא התקשר. ומכאן יכולים להתפתח של תלונות הרגשות של הזנחה ועלבון אישי. ואם העניין לא נפתח עם החבר, יווצר מרחק בינינו. ולמעשה גם ריחוק מעצמי.למה מעצמי? כי קשה לי לפגוש חלקים כמו כעס ואשמה ואני משליך אותם מחוצה לי ומתנכר אליהם.
רצוי מאוד לקחת בעלות בחזרה על רגשות אלה. להחזיר את ה"אף" שלי לעצמי. להיות עם החלק הזה שהשלכתי לכל עבר. בלי זה. יהיה חסר לי אף, פה, יד, כתף. ממש כמו אותו סיפור בודהיסטי על האיש שהתלונן שמסריח. כאן ושם ובכל מקום שהלך. בסוף התברר שהיה לו חרא על האף..כלומר בהשלכה אני לא מזהה חרא כשלי או בבעלותי.
אילו תנאים יכולים לעזור לקחת בעלות ולהחזיר הביתה את החלקים שפיזרתי?
כאשר המיכל הרגשי שלי קטן קשה להחזיר לתוכו את ההשלכות. הרבה יותר קל לשמור אותן בחוץ. אבל בטיפול מתקיימת הזדמנות ומוכנות להגדיל את המיכל הפנימי שלי שיוכל להכיל גם דברים שלא נעים לי לראות בעצמי. מה שיפה הוא שהמטפל יכול לראות בצורה ברורה את ההשלכות ולסמן אותן. בנוסף המטפל יכול להיות האובייקט שעליו מושלכים דברים. כאשר אפשר לראות זאת, אפשר להחזיר בעלות על דברים שהשלכתי. כך ניתן לחיות חיים מלאים יותר-להכיר במה שיש בי עכשיו. אולי זה לא תמיד נעים אך זה מאפשר לפעול ממקום ער יותר ולהבין את הדפוסים המכשילים של עצמי.
אילו השלכות אתם עושים? וכיצד זה משפיע על קשר אותנטי?
