כואב לי! מציק לי! כבד לי!
כל תסמין גופני מעיק שיש הוא רמז לעולם לדבר פנימי שמבקש ביטוי.
כשאדם בא אלי לפסיכותרפיה, היא חווה בדרך כלל מצוקה, כאב, רגשות קשים. הרצון הטבעי ההשרדותי והמיידי הוא להיפטר מהכאב הזה (או מצוקה אחרת: חרדה, בדידות, אובססיות). אם יש זבוב שנוחת על האף שלי אני מעיף אותו מיד. אם אני נוגע עם היד במשהו רותח בטעות, ישר יש תגובה של הימנעות.
וכך זה גם בכאב נפשי -רגשי. אני רוצה להעיף אותו ויפה שנייה אחת קודם. הבעיה שזה לא עובד. כשאני מנסה להעיף או למסך כאב, אולי יעלם לזמן מה אך המקור לכאב הוא הבעיה. המקור נשאר יציב ומתחזק כל פעם שאני מנסה להתעלם.
לדוגמה: קמתי בבוקר עם מין עייפות, מיסוך, בחילה קלה. כדי להיות עם כאב צריך זמן, מרחב ותמיכה. הכאב צריך לדעת שמתייחסים אליו בכבוד הראוי כדי להגיע למקור שלו. היה לי זמן אז נתתי לעצמי מרחב של תשומת לב וחקירה פנימית. כשאני לבד, ללא תמיכה מאדם אחר קשה יותר להיות עם הכאב. אבל הפעם הצלחתי. שכבתי מקופל וסבלני ונשמתי. מה קורה עכשיו בתוכי? הגרון שלי מדבר. אני מרגיש ומבין שיש עצב עמוק שנמצא אצלי בפנים. עצב שלא נתתי לו מקום. הדבר הזה בגרון דוקר עכשיו יותר. זה קל להתעלם אבל יש בי רצון להישאר שם.
כמטפל אני עוזר בהישארות הזו עם קושי. לבד קשה יותר כי רואים רק תמונה חלקית של הקושי.
ועכשיו- הכאב הפנימי שלי רוצה לפרוץ החוצה ולבטא רגש ברור של בכי וזעם. זה הזמן של הגוף לבטא את אלה דרך תנועות פריקה, ביטוי קולי ופתיחה של הנשימה. האנרגיה בגוף משתנה- מחולשה, עייפות ומיסוך- ליותר אנרגיה ותנועה מבפנים -החוצה. זו התנועה הרגשית. כאשר חוסמים אותה נשארים עם תקיעות וחוסר חיוניות. כשנותנים לה מקום ומלווים אותה היא נותנת חיים. זה כוחו של הטיפול הרגשי.
והכאב? יכל להשתנות כי קיבל ממני את תשומת הלב הראויה. המקור של הכאב לא נעלם אבל ננגע. יצרתי אתו קשר ואני מנסה להתמיד בקשר הזה.
זהו תהליך עדין ועוצמתי. ללמוד להיות עם הכאב בטיפול רגשי ולחיות חיים מלאים יותר.
אם אתן או אתם מתעניינות בכאב ובמקור שלו אני מזמין אותך לפגישת היכרות.
רן 052-8059945
