הצעד הראשון

זה קרה ממש מזמן, כל אחד מאיתנו היה תינוק שעשה את הצעד הראשון- ואז נפל.  כך בחיים אנחנו כל פעם מחדש צועדים למרחב לא נודע. לבוא למפגש טיפולי זהו צעד ראשון חשוב בדרך להקלה על מצוקה. אבל עוד לפני כן יש צעד מקדים וזו מודעות פנימית- משהו לא מספק בחיי. אני רוצה לנוע מהמקום בו אני כרגע. אני רוצה לפעול כדי לשפר זאת, אני לוקח/ת אחריות על חיי ופועל/ת. אני יוצר/ת קשר ומתחיל/ה טיפול. אני מחליט/ה להעזר.

צעד ראשון- קשה ומרגש

המעבר מחוסר תנועה לתנועה דורש הכי הרבה אנרגיה. אחר-כך ש צורך באנרגיה, אבל פחות. ההחלטה להתחיל טיפול כרוכה במאמץ: הכרה בצורך שלי בטיפול, איתור מטפל מתאים, זמן וכסף. ואולי ההחלטה הקשה ביותר- להתחייב לתהליך.

אבל יש גם התרגשות גדולה בצעד הראשון- ההתרגשות נובעת מהאפשרות לגלות עולם חדש. ושוב נחשוב על הפעוט שצועד ולפתע רואה את העולם  מפרספקטיבה אחרת לגמרי. בטיפול אני מגלה את עצמי מחדש. חלקים שלא הכרתי בתוך עצמי נחשפים- ממש לגלות את האמריקה הפנימית.

כל רגע זה צעד ראשון

דרך טיפול ודרך תרגול מודעות ניתן לראות שכל רגע הוא צעד ראשון וחדש. וזו האמת הבסיסית. הכל חדש בכל רגע. המבט שלי שונה מלפני חמש דקות ומה שאני מתבונן בו וחי אותו נמצא גם כן בשינוי מתמיד. לעשות צעד זה לא פשוט – כי זהו צעד אל מחוץ לשטח הרגיל שלנו, מחוץ למה שמכירים טוב.

לצעוד ביחד

המטפל והמטופל צועדים ביחד. מאחר והמטפל כבר צעד עם מטופלים רבים אחרים הוא יכול אולי להזהיר מפני אבן גדולה, להאיר במערה עם הפנס, להיות שלט הכוונה אל פסגת ההר. אבל שניהם צועדים יחד בדרך לגילוי ובדרך לחיים מתוקים יותר. וכן בסוף התהליך- יש יותר כוחות למטופל לראות אבנים, להאיר לעצמו בפנס ולטפס למעלה בכוחות עצמו.