דרכים (לא יעילות) לברוח מעצמי

Hand on shoulder, close-up

את הטובים ביותר בוחרים קודם!

בכדורגל הייתי בינוני

וכשעשו כוחות, הייתי במתח- מתי יבחרו אותי?!

רק לא אחרון! גם לפני אחרון זה די נורא…

חיפשתי הוכחות לערכי וצברתי עלבונות הרבה.

עכשיו  קחו רגע והיזכרו בעלבון שלכם כילד/ה

תראו את התמונה לפרטיה..

תרגישו את הרגש באמת…

או- דמיינו ילד שלכם שנעלב

עכשיו.

מה הילד הזה צריך?

אני יודע שהייתי צריך חיבוק או יד על הכתף

גם שיסתכלו לי בעיניים עמוק

והמבט הזה יבין מה עובר עלי בפנים

ויגידו לי שאני טוב בכדורגל!

ושאני חשוב למישהו בעולם בעולם הזה

וואו, כמה דברים הייתי צריך.

והיום כשאני פגוע או חלש?

עדיין יש בי חלק ילדי שמתעורר

וצריך דברים דומים.

אני רואה בטיפול איך ההכרה בחלק זה היא מהותית להתפתחות

הבעיה לפעמים אני נפגע והתגובות שאני מקבל או נותן לעצמי

הן מקטינות וסוגרות.

אז הנה רשימה חלקית של תגובות מקטינות:

  1. 1. "קצת פרופורציות, לא קרה דבר כל כך נורא"

התגובה הזו מבטלת את האפשרות שהכאב הוא חשוב

שהרי אם לא קרה דבר- למה לכאוב.

כמו כן היא מרמזת שכאב של אחר גדול

ולכן הכאב שלי לא כזה חשוב.

2. "בוא אני אסביר לך- אתה נפגעת כי כך וכך.."

ההסבר הראציונאלי מתאים לחלק הבוגר שבי. החלק הילדי

נשאר מתוסכל ורעב לקצת אמפטיה.

3. "יאללה בוא נעשה משהו כיפי במקום להרגיש את הכאב"

זוהי הסטה. היא מבטיחה שהכאב יחזור גם בפעם הבאה

כי לא באמת קיבל מקום.

4. "זה לא מתאים לך ככה להגיב"

כאן יש ביטול לא רק של התגובה אלא של כל מהותך.

תגובה כזאת מעמיקה את הניכור שלך מעצמך.

מניסיוני , 4 התגובות האלה לא מאפשרות לפתור בעיות

כי אין קבלה עמוקה של הקושי

בטיפול אנו מכירים את החלק הילדי והצרכים המיוחדים לו

ואז לומדים להקשיב להם

כאשר מקשיבים לחלק הילדי- הוא נפתח ויכול לספר עוד

ואז מתפנה אנרגיה רבה לפתרון של עניניים לא סגורים בחיינו.

מוזמנים לקליניקות ברמת גן, פרדס חנה, יעד (משגב).

רן 052-8059945