מצאתי 280 ש"ח!!

photo (11)

בתום הטיפול קיבלתי 280 ש"ח, הכנסתי מהר לאנשהו,

ורצתי לתפוס את הרכבת.

שכחתי לאן הוכנס הכסף ואם בכלל

ובקיצור- איבדתי 280 שח.

באסה.

ביום-יומיים-שלושה אחר כך

היו מחשבות- אולי אני אמצא אותם?

וממש חבל אבל ככה זה,

ואני הרי פעם גם מצאתי כסף.

וגם: מקווה שמי שמצא יעשה בהם שימוש טוב.

והיה גם כעס עצמי-

לא חבל?

איך לא היית מרוכז?!

עבדתי בשביל הכסף, מגיע לי אותו!

כשקורה דבר מעין זה יש לעיתים

כעס, חרטה ותחושת החמצה עם צביטה קלה.

ובקיצור עיסוק באבדן המעצבן.

לאחר חודש. אני חופר בארנק

ופתאום מי באים לבקר?

צדקתם. 280 שח במלוא הדרם.

והתגובה?

שמחה כמובן.

אבל שמתי לב שנתתי הרבה יותר משקל

לאבדן. גם במחשבה וגם ברגשות

וגם במשך הזמן.

מאחר והמוח שלנו עובד באוטוטמט על הישרדות,

אנחנו שמים דגש רב יותר (פי 6!!)

על הקושי, החסר, הבעייתי.

למעשה כדי לצמוח, צריכים לשים יותר

תשומת לב והכרה בדברים שעליהם אנחנו מודים.

אז קודם כל זה תרגול מתמשך,

להפוך את ההרגל.

השלב הראשון הוא לשים לב לתבנית פנימית זו.

לראות אותה ממש. היא יכולה לבוא בתחפושת של ציניות,

היא יכולה להופיע ברגעים הכי אינטימיים. צריך לראות אותה

ואז לתרגל הכרת תודה או טוב בכל פיפס בחיים.

"איזה יופי, אני נושם", "נהדר, אני רואה", "הצלחתי לישון בלילה"

"יש לי חבר אחד טוב" וכך הלאה.

כמובן ש 280 השחי"ם הם רק דוגמא.

בחיים יש אבדנים גדולים ומשמעותיים יותר שיש לעבד

אבל הגישה של הכרת התודה ביומיום עשויה להקל עלינו

כאשר נפגוש אבדן גדול יותר. כמו להכין את הקרקע.

כמטפל אני מחזיק את הכרת התודה של המטופל לעצמו,

עד שהוא לוקח אותה בשתי ידיים.

זאת בנוסף לתהליך מעמיק סביב אבדן או קושי אחר.

ככה צומחים מתוך מקום קשה.

מוזמנים/נות להתקשר 0528059945 או באתר/פייס.